עוגה לשבת

לכל שבת יש ערב שבת, מוצאי שבת וגם – עוגה לשבת.

כל השבוע אני פוגש מאמרים ורעיונות יפים כל כך, וצר לי שלא אוכל לשתף בכולם. לכן קבלו באהבה קטע קטן, עוגה טעימה, לכבוד שבת כמובן.

כשיוצאים מעולם הקודש אל החול, או להיפך,  בלא הדרגה, מתארע לנשמה מה שמתארע לגוף וחושיו כשהם יוצאים מן ההיפוך אל ההיפוך, מאפלה לאורה, מחמה לצינה – צער ולפעמים גם נזק.

 

שתי הגנות ישנן נגד היזק זה, או לסדר את היציאה בהדרגה מקודש עליון לקודש תחתון ממנו, וכן הלאה, עד שבאים אל התוכן של חול, זאת היא מדת כל אדם. אבל עוד מדרגה יותר עליונה נמצאת, והיא הרמת כל החול כולו אל הקודש.

זאת היא מדת המעולים שבצדיקים, והמדה הצפויה לעולם בעתידו הנשגב, ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לד׳.

והפעם, מתוך הספר של הרב קוק "אורות הקודש" חלק ב', מאמר ראשון.

מכירים את התחושה המוזרה כשיוצאים מן החדר הממוזג כהלכה לרחוב המהביל? הלחות מאיימת לחנוק, והגוף כמעט אינו עומד בעומס. המעבר הפתאומי הזה קשה לו. בדיוק אותו דבר קורה לנשמה שלנו כשהיא מיטלטלת בין עולמות, בין חול לקודש ובין קודש לחול. היציאה מתוך העיסוק בעניינים הרוחניים הנעלים לתוך עולם החול קשה לה מאוד. אני יכול להעיד, שבכל בוקר, כשאני מסיים את הלימודים בבית המדרש ויוצא בדרכי לעבודה, המעבר הזה קשה מאוד.

אם כן, מה אפשר לעשות כדי לרכך את המעבר הפתאומי?

דרך אחת היא לכבות את המזגן חצי שעה לפני שיוצאים, כדי שהגוף כבר יתרגל, ואז ממילא לא יהיה המעבר חד מדי. בנמשל הכוונה היא לטשטש את הגבולות שבין החול לקודש, ולהכניס לתוך הקודש – חול. אולם הדרך השניה, והיא המעלה העליונה שזוכים לה הצדיקים, היא להעלות את העולם כולו למדרגתו הגבוהה של הקודש.לראות בכל דבר, ולו הנמוך ביותר, את הקודש המסתתר בו, זה דבר גדול ומעורר השראה.

מספרים שהרב קרליבך הגיע פעם לועידה של יהלומנים. הם אמרו לו: תראה, הרב שלמה, אנחנו מאוד אוהבים אותך ואת השירים שלך. אבל יש לנו שאלה: מדוע אתה נמשך דווקא לכל האנשים המוזרים האלה שהולכים איתך, היפים, נוודים, יהודים שלא מצאו את מקומם בעולם? אם היית מקים ישיבה, היית יכול להיות רב גדול היום.

הרב שלמה חייך ואמר: אתם ודאי תכשיטנים מוצלחים. האם הייתם זורקים יהלום ששווה מיליון דולר לפח?

אחד התכשיטנים זרק לעברו: לעולם לא! אנחנו מומחים, ומומחים אמיתיים יודעים לזהות אפילו יהלום גולמי כשהוא נמצא בתוך פח זבל!

הרב קרליבך ענה: דעו לכם שגם אני מומחה ליהלומים. בכל יום אני רואה סביבי אנשים שהם היהלומים היקרים ביותר בעולם, אלא שלחלקם דבוק קצת בוץ, חלקם אינו מלוטש דיו. אבל בפנים, כולם יהלומים שמחכים שמישהו יגלה אותם! זה מה שאני עושה, עוזר להם להיזכר שהם יהלומים של הקב"ה.

עד כאן הסיפור.

גוועלד! אם נחזור לרגע אל המשל של הרב קוק, תארו לעצמכם מזגן ענק שמסתובב צמוד אליכם בכל מקום, ושומר שבכל רגע תהיה סביבכם הטמפרטורה הנעימה ביותר עבורכם, עבור כל האנשים שמקיפים אתכם, ואולי אפילו לעולם כולו. נשמע טוב, לא?

מישהו עוד יעשה מזה סטארטאפ. שבת שלום.