"לאן זה יגיע?"

כל מי שמתחיל(ה) קצת להתחזק, ומעיז פתאום לשים משהו על הראש, או לברך לפני הביס, או להדליק נרות בשבת, או סתם להגיד "שמעתי שרבנו אומר…" אפילו בלי לדעת מה הוא אומר, או נוסע לאומן, או אומר "ברוך השם", או מפסיק לנסוע ביום טוב, וכן על זה הדרך – שומע את השאלה הזאת. כולם שואלים אותה: ההורים, והחברים, והחברים מהעבודה, השכנים של ההורים, והמורה מהיסודי (בחיי), אנשים שלא דיברת איתם שנים מתעוררים פתאום לכבוד החדשות העסיסיות ומוכרחים, פשוט מוכרחים, לומר את דעתם. היה לאחותם שכן, שהבת שלו חזרה בתשובה והיום היא גרה בבני ברק ואי אפשר לדבר איתה יותר. או האחיין, שהלך יום אחד לישיבה, ומאז נעלמו עקבותיו.

אני לא מכחיש שיש סיפורים כאלה, אבל לדעתי הם שייכים יותר לעבר ולתהליך תשובה לא בריא. לפני עשרים-שלושים שנה, כשהמעבר בין קודש לחול היה דיכוטומי ומוחלט. יכולת להיות רק באחד משני צדדים – או בחוף הים של תל אביב, או במאה שערים. לכן כשאורי זוהר החליט לחזור בתשובה, לא היתה לו ברירה, אלא להתנתק מכל העולם הקודם ולברוח לחיקה המחמם של שכונת גאולה עד הסוף.

בשנים האחרונות קורה משהו מעניין. המעבריות בין הקודש לחול מיטשטשת:  אפשר להביא את הקב"ה ללב המיינסטרים, עם כיפה, פאות וציצית בלי להתבייש. המקומות הכי מסעירים ללימוד תורה נמצאים במפתיע דוקא בלב התרבות החילונית.

שחור או לבן

מצד שני, אני יכול להבין למה אנשים סקרנים לדעת לאן זה יגיע. להרבה בעלי תשובה – בואו נגיד את האמת – יש נטייה לקיצוניות, בעיקר בתחילת דרכם. במקום לבקר, אני רוצה לסנגר על הנטייה הזאת: קודם כל, כי גם אני כזה. דבר שני, מבחינה הלכתית זה ברור: כשאנחנו לא יודעים משהו, האינסטינקט אומר לאסור, ורק אחר כך לבדוק אם מותר או לא. הבעיה מתחילה כשאנשים מסגלים לעצמם את הגישה הזאת כצורת חשיבה לחיים. מפתיע, אך ככל שלומדים יותר, כך מגלים שיש יותר קוּלוֹת (מלשון קוּלא – הקלה). הרב עובדיה יוסף שיחי' דיבר פעמים רבות על כוח דהיתרא, כלומר הגדולה שבהיתר. תלמידי חכמים קטנים יכולים לאסור בקלות, אבל בשביל להתיר במקום שכולם מחמירים, צריך להיות רב עם כתפיים רחבות מאוד. פעם שמעתי שיעור בהלכות פסח לקראת החג, שהיה מעשי מאוד, מפי הרב יצחק – תלמיד חכם עצום ופוסק רציני. החבר'ה, בחורי ישיבה בעלי תשובה, לא האמינו איך הרב יצחק "מקל" כל כך בהמון הלכות. למשל, שמשחת שיניים לא צריכה הכשר לפסח, ושכלל חשוב בהלכות פסח זה שאימא לא תבכה, אז אפילו אם היא קנתה מאכלים שכשרים לפסח רק "רבנות" – עדיף לאכול מאשר לתת לאמא לבכות. רק מי שמכיר את הנפש המיוסרת של בעלי תשובה, שרוצים כל כך להדר ולקיים את ההלכה על הצד המדויק ביותר, מבין שצריך להיות תלמיד חכם גדול כמו הרב יצחק כדי להוציא אותם מהבלבולים שלהם.

הסיבה השניה לקיצוניות היא התחושה של בזבוז זמן. בעלי תשובה מרגישים שהם חיו יותר מדי שנים בצד הלא-נכון של המפה. עכשיו, כשיש להם הזדמנות לתקן את זה, הם רוצים ללכת הכי רחוק שאפשר, להימלט מעלמא דשיקרא [=עולם השקר] שבו חיינו שנים ארוכות, הישר אל זרועותיו המחבקות של הקב"ה. לכן אין זה נדיר לפגוש חבר'ה שנמצאים בתחילת דרכם, שלא מבינים איך אפשר להתפלל בפחות משעתיים וחצי, לברך ברכת המזון בחמש דקות או לא להגיד את כל ספר תהילים לפחות פעם ביום (מבוסס על סיפורים אמיתיים). זה נכון, מי שמרגיש את ידו המלטפת של השם רוצה להיות שם כל כולו, כל היום. בילויים? עבודה? הפגנות אוהלים? יש לו דברים מעניינים הרבה יותר לעשות. האופציה של להיות "דתי" מן הישוב, שקם בבוקר, מתפלל חצי שעה ובורח לעבודה, לא כל כך באה בחשבון מבחינתם. לא בשביל זה השארנו את כל עולמנו מאחורינו – אנחנו רוצים את האמת.

קיצוניות, כל קיצוניות, צובעת את העולם בצבעים חד-משמעיים. לא בהכרח בצבעים של שחור ולבן בלבד, אבל היא מחפשת ודאות, וברגע שהיא מוצאת אותה, כל השאר נשאר בחוץ. ממילא, החיים נצבעים בצבע של תורה על פי הפרשנות המקובלת עליך, וכל השאר כבר יכנס למסגרת שלך בהתאם לקונספציה. אין זה משנה אם קיבלת על עצמך להיות ברסלבר, חב"דניק, חרדי-ליטאי, חסיד ארץ ישראלי, בד"צניק מכחיש ציון, נער גבעות – מעכשיו העולם שלך הוא בעל משמעות! אבל לרוב זה אומר, שלכל השאר אין משמעות.

לעמוד במקום הספק – לא כל אמבטיית שיש היא ג'קוזי

כמובן שיש כאן גם צד שני. כדי להביא אותו אזקדד להסבר מקדים, וכמו שנוהגים לומר הרבע'ס החסידים: "כדי להבין זה יש לבאר תחילה עניין אחר"…

ה"מְחַקְרים" אוהבים לומר שיש בתורה סתירות: שני סיפורי בריאה, שתי גירסאות של לוחות הברית וכו'. שמעתי עד היום תשובות חכמות שמפריכות את הטענה הזו, אבל את התשובה שלי קיבלתי, במחילה מכבודכם, מסרט מפורסם שפעם ראיתי הנקרא "חיים של אחרים". הסרט מספר על קצין חקירות בשטאזי, המשטרה החשאית של מזרח גרמניה. בסצנת הפתיחה מלמד הקצין בקורס הצוערים כיצד מבחינים בין נחקר שדובר אמת לנחקר שמשקר: אחרי שעות ארוכות של חקירה קשה תחת עינויים, אם הנחקר ממשיך לחזור על גירסתו שוב ושוב באותן המילים בדיוק – זה סימן שהוא משקר. אבל אם הוא משנה אותה קצת, או משתמש במילים שונות– זה סימן שהוא דובר אמת.

לכאורה הדברים תמוהים. היינו חושבים שכאשר אדם אינו משנה את עדותו ולו במילימטר, זה סימן מובהק שהוא דובר אמת! אלא שהמציאות מלמדת אחרת – מי שחוזר על אותם דברים, פירוש הדבר שהוא שינן את המילים עד שהן הפכו לחלק ממנו. כיוון שלא היה נוכח באירוע, ואין הוא "חי" בעבורו, הדבר היחיד שנותר לו הוא לא לזוז מהן, ומכאן שהוא משקר. לעומת זאת, מי שהיה נוכח באירוע וחווה אותו במציאות, יכול לשנות מעט את הדברים משום שיש לו כמה זוויות הסתכלות. העובדה שהוא היה שם מאפשרת לו להיזכר בכל פעם בפרטים חדשים, לדייק את הדברים ולשנות מעט מהם. זה הסימן שהוא דובר אמת!

וכך בדיוק גם בתורה. כיוון שהתורה מתארת את המציאות בכלל הבריאה, היא מוכרחה לתאר באופן כלשהו גם את המורכבות האדירה שיש בה. אי אפשר להסתפק בתשובה אחת לשאלה: מהו האדם? כיוון שהוא יצור מסועף, עם רבדים שונים בגוף, נפש, שכל, רוח, נשמה וכו'. ישנם טיפוסים שונים, עם מידות וכוחות שפועלים עליו באופן מסוים. התורה מספרת על שני סיפורי בריאה מהסיבה הפשוטה, שיש בכל אדם כמה רבדים אנושיים שונים שאף מנוגדים זה לזה! בין אם האדם מורכב מנפש בהמית ונפש אלוקית, או בין אם זהו איש ההדר מול איש האמונה, אלה הם שני חלקים לעומתיים הנמצאים בתוך כל בן אנוש.  התורה, כדבר ה' אל האדם, מבקשת, בין היתר, ללמד על המורכבות הבלתי-נתפסת שלנו, אותה אין אנו יכולים לתאר.[1]

 

לא כל שיש הוא ג'קוזי

הרמב"ם מתאר את העניין הזה באמצעות ביטוי חז"לי שטבע רבי עקיבא. לאחר שעלה לפרד"ס ויצא ממנו בשלום, אמר ר' עקיבא: "כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'".[2]

נראה שהפשט בדבריו של רבי עקיבא הוא, שכאשר אתה נכנס למקום שכל קירותיו מצופים שיש, האינסטינקט הראשון אומר שהגעת למקום הדומה לבית מרחץ, "ספא" בלשון ימינו. אלא שלא כל הנוצץ זהב: על האדם להתבונן היטב במציאות סביבו, גם במציאות הרוחנית, ולקלף מעליה את האשליה המסתירה את התוך. "תפוחי זהב במשכיות כסף"[3] – תפוחים העשויים זהב טהור מוסתרים בתוך רשת כסף, הגורמת להם להיראות שווים פחות מכפי שהם (כסף לעומת זהב). לעיני המתבונן מבחוץ, ברור שיש כאן חפץ עשוי כסף, אולם רק כשפורצים את גבולות האשליה, מתגלה בתוכם תפוחי הזהב של האמת.

אולם כל זה הינו רק ברובד בחיצוני של הדבר. לדעתי, רבי עקיבא מבקש ללמד עוד משהו פנימי ועמוק עוד יותר: יש ערך לעמידה במקום הספק. גם כשתגיע למקום של שיש טהור, אפילו אם הוא בית מרחץ, אל תקפוץ להסיק מסקנות ודאיות. זכור שהמציאות מורכבת יותר מכפי שאתה מדמיין, שאף מה שנראה בעיניך כודאי עלול להיות רק חלק אחד של המציאות, חלק ולא שלם. למרות שאתה משוכנע שעכשיו הכל ברור הרבה יותר, אתה עלול לפספס בגדול.

יש עולם של חול, עולם של קודש, עולמים של חול ועולמים של קודש, העולמים סותרים זה את זה.

כמובן הסתירה היא סוביקטיבית. האדם בהשגתו המצומצמת אינו יכול לפשר בין הקודש ובין החול, ואינו יכול להשוות את סתירותיהן, והן אמנם מיושבות ברום עולם, במכון קודש הקדשים.[4]

המרדף אחר האמת הוא המצפן שמנחה את החיפוש: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". איך אפשר לסיים בלי סיפור:

אחד הלך פעם לחנות לקנות תרנגולת. כשביקש הקונה תרנגולת, ענה המוכר: "יש לי בשבילך תרנגולת משהו-משהו. חכה רגע אחד". למוכר נותרה רק תרנגולת אחרונה, וגם היא – לא במצב מי יודע מה. אחרי שהתמהמה קצת, חזר ובידו התרנגולת אומר: בחרתי עבורך את ה-תרנגולת הכי טובה שיש לי. הביט בה הקונה ואמר: אני מחפש משהו קצת אחר, תראה לי תרנגולת נוספת.

לקח המוכר בידו את התרנגולת, חזר לאחורי החנות, מרט לתרנגולת קצת נוצות, קצת קימט לא את הכנפיים וחזר ואמר: מצאתי בשבילך תרנגולת הרבה יותר טובה מהקודמת, זאת בדיוק מה שאתה מחפש!

הביט בו הקונה ואמר: אתה יודע מה? אני רוצה את שתיהן.

בקיצור, להיות יהודי שלם פירושו לאחוז בשתי תרנגולות בזמן שיש בחנות רק אחת. גם אם אתה בטוח שאתה יודע את האמת הבלתי-מעורערת והבלעדית לנצח נצחים, מה אכפת לך?

 אל תשאיר הכל מאחורה, אחרי הכל – גם אתה צריך להרים לתוך הקודש את החול.


[1] הגרי"ד סולוביצ'יק אף חיבר ספר שלם סביב הכפילות הזו – "איש האמונה הבודד". מומלץ מאוד.

[2] חגיגה י"ד, ב

[3] משלי כה, יא

[4] אורות הקודש ב, מאמר ראשון, יז.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בעלי תשובה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s