אל הרמב"ם הגעתי ממש במקרה. רציתי לבלות קצת זמן איכות עם אבא, ומאז שהסתיים לנו המנוי למשחקים של מכבי, לא יצא לנו להיפגש הרבה. זה היה כשכבר הייתי יותר "ג'ובניק", ויכולתי להרשות לעצמי להתפנות ערב אחד בשבוע למשהו מעניין. ממש במקרה, באותם ימים קיבלנו בדואר עלון של "יד יצחק בן צבי" ובו מספר קורסים מעניינים הנמשכים על פני השנה. והשוס הגדול – יש הנחה של חמישים אחוז לצעירים עד גיל 30! (רק בהמשך הבנתי למה…)
אני חושב שבעיקר בגלל מגבלות לו"ז, האפשרות העיקרית היתה להירשם לקורס על הרמב"ם. כן, זה לא היה חזיון פופולרי כל כך, ובטח לא משהו לספר עליו לחבר'ה. הדבר היחיד שידעתי עליו (זה היה כתוב איפשהו על השטר של 1 שקל, לא?) שהוא היה רופא ואיש דת. אבל כיוון שהיו שם כמה הרצאות עם שמות מעניינים (כגון "האם דיבר הנחש בגן עדן?", או "הרמב"ם בנעלי בית"), אני הייתי סקרן לגבי הקורס הזה ואת אבא היה קל לשכנע, החלטנו להירשם. הקורס כלל כ-20 הרצאות, רובן על ידי אנשי אקדמיה מוכרים (מי יותר ומי פחות), וכלל הרצאות ביוגרפיות על חייו, לצד הרצאות על הגותו, על תורתו ועל תורת הרפואה שלו.
כשהגענו לאולם בפעם הראשונה, גיליתי שאני הצעיר ביותר – הייתי אז בן עשרים וארבע. אבל לדעתי, אפילו אם הכפלתם את המספר והוספתם עשר, עדיין הייתי הצעיר ביותר שם… הקהל היה מורכב בעיקר מפנסיונרים (למעשה, פנסיונריות) שלמען האמת, נתנו פייט די טוב במלחמה על מקומות ישיבה קרובים (אולי בגלל שכולם הגיעו שעה וחצי לפני).
אינני זוכר את כל ההרצאות, אבל אני זוכר שלאחר כמה מהן יצאתי בתחושה שהיתה די חדשה מבחינתי – אמרתי לעצמי, "איזו זכות יש לי שאני שייך לעם של הרמב'ם". המפגש עם חוכמתו, עם כתביו, עם הרעיונות שפרסם הכו אותי בתדהמה (אינטלקטואלית). אני זוכר במיוחד שיעור אחד, על הנחש בגן עדן. המרצה לימדה פירוש פשוט ומרתק כל כך לסיפור גן עדן: שאל מישהו את הרמב"ם, הלא ה' אמר לאדם הראשון שיאכל מכל העצים, רק מפרי עץ הדעת לא. העונש המובטח – "מות תמות", באותו יום. והנה, למרות שאדם הראשון התחכם ואכל, לא רק שהוא לא מת אלא הוא אף קיבל פרס גדול – את הדעת? יש כאן כשל לוגי לא ברור.
לא כאן המקום לענות על כל זה. התשובה היא מורכבת וארוכה. אגב – הספר "מורה נבוכים" נחשב לספר שלא כל אחד ראוי ללמוד בו, והרמב"ם אף משביע את הקורא בפתיחה שעליו לעמוד בקריטריונים גבוהים מאוד, כמו למשל לדעת את כל התנ"ך, הש"ס, אסטרונומיה, פילוסופיה וכו'. כידוע, רבנו ר' נחמן מברסלב הזהיר מספרי חקירות, ובמיוחד מהספר הזה, ומהנסיון הדל והקצר שיש לי, אני חושב שאני מבין למה. רק אומר שהתשובה של הרמב"ם היא מבריקה, גאונית ומעוררת מחשבה. הוא גורם לך לחשוב על החיים שלנו, על הפער שבין "המפורסמות" – מה שכולם חושבים שהוא אמיתי ונכון, אך מעולם לא בדקו זאת לעומק – ובין "המושכלות" – מה שהוא באמת אמיתי ונכון.
מכל הסיפור הזה נמצא, שדוקא משיכה אינטלקטואלית גרמה לי להתעורר לקורס אקדמי לחלוטין, שמילא אותי באהבה ובהערצה לרמב"ם. למרות שהרבה דברים השתנו מימיו ועד היום, יש דבר אחד חזק שלקחתי ממנו והוא המשיכה לאמת, ללא פשרות, בלי טריקים – בלי שטיקים. אמרתי לעצמי, אם הרמב"ם היה כל כך חכם ובכל זאת הוא היה יהודי שומר מצוות, וכל חייו התמקדו רק בתורה ועבודת השם, כנראה שבכל זאת יש בזה משהו. צריך מתישהו לברר… חלפו כמה שנים והיום הזה הגיע. ברוך השם
פרקים מיומנו של חוזר 
הרמב"ם היה הוגה כביר אבל אני חושב שהוא גם מסמן נקודה של שינוי ולא לחיוב ביהדות, שמהשיטה הספקנית והפתוחה של הרמב"ם הלכה ונהייתה יותר ויותר דוגמטית וסגורה בפני חשיבה ביקורתית והשגת הידיעה כתכלית, מה שהיה מאוד בולט אצל הרמב"ם
שלום דגן, נעים להכיר.
אני לא בטוח שאני מסכים איתך כ"כ בקלות לגבי הקביעה שלרמב"ם היתה שיטה ספקנית ופתוחה. הרמבם כשלעצמו היה די מחויב לאמת, אבל זה לא דוקא פלורליזם רעיוני כמו שמקובל היום.
יותר קל לי להסכים שהיתה לו שיטה ביקורתית כלפי אמיתות זמנו. ליתר דיוק, הרמב"ם ככלל יצא נגד מי שנשענו על ידע לא מבוסס, כגון אמונות תפלות, ידע פסבדו-היסטורי וכו'. אני חושב שבכמה מקרים זה אפילו הרתיח אותו (בשליפה אני יכול לחשוב על פרק ב' בחלא א' במו"נ).
אכן היום הפכנו להיות קצת דוגמטיים… איפה לדעתך נותרו כיסים של חשיבה יצירתית ביקורתית במרחב היהודי?