שאלות קהילתיות – חלק ראשון

אשתי ואני מציינים שנה למעבר שלנו לחיק הקהילה החדשה שלנו, וכמו בכל סוף שנה – הגיעה העת לסיכומים. מה למדנו, מה הפסדנו, מה השתנה? הקהילה החמודה שלנו נמצאת אי שם בלב רמת גן. הגענו לשם אחרי תקופה ארוכה יחסית של בדידות ביננו לבין עצמנו, מרוכזים בשאלות שמעסיקות אותנו. תקופה שמצד אחד אפשר לומר שעיכבה את תהליך התשובה שלנו וההתקדמות הרוחנית, אך מצד שני נתנה לנו זמן להתבוננות אמיתית, לפתח כלים והקשבה לעומק של עבודת השם ובעיקר – הוקדשה לגיבוש העצמי החדש שלנו ולבניית הקן המשפחתי שהקמנו.

קצת לפני פורים התחלנו לחפש מקום לשמוע קריאת מגילה. יכולנו ללכת לבית הכנסת השכונתי, אבל זכרנו משנה שעברה שזוהי חגיגה שכונתית מחרישת אזניים. שעם כל הסולידריות והשמחה ששכנינו ותושבי השכונה מבקשים להביא את ילדיהם לשמוע מגילה, בסופו של דבר צריך גם לשמוע אותה[1].  נזכרנו בעלון שקיבלנו לפני כמה זמן על בית כנסת אחד במרכז העיר, בנוסח חסידי-ציוני-מרכזניק-לאומי-וכו' והחלטנו להופיע. במוצאי שבת אחרי ההבדלה נכנסנו לאוטו ונסענו – שש דקות כולל למצוא חניה.

כשנכנסנו הם עוד היו באמצע סעודה שלישית, לוקחים את הזמן, אוספים אותנו עם ניגון מדבק הולך ומתחזק. חיכינו במבוכה וחוסר סבלנות, וחיכינו שיתחילו. אחרי קריאת המגילה הזאת, שנמשכה כמעט שעתיים, משהו בלב אמר ששם אנחנו רוצים להיות.

אחרי חצי שנה הגענו. החוזה שלנו הסתיים, התפללנו הרבה שאם ה' כבר ממילא מוצא לנו דירה, שיארגן ברחמיו הרבים שתהיה באיזור ההוא. ואכן, הוא מצא – לא יכולנו לבקש יותר מזה (טוב, זה לא לגמרי נכון – יכולנו לבקש הנחה בשכר הדירה). אז היום אנחנו שם, מסכמים שנה ראשונה ומנסים להבין – אז מה למדנו?

תורה באמצע העיר

הקהילה מורכבת בעיקר מבעלי תשובה בשלבים כאלה ואחרים של חייהם. היא החלה כגרעין של ישיבת רמת גן, כשכמה משפחות החליטו לארוז את הפקלאות ולעבור למרכז העיר – "ארץ ציה ועייף בלי מים", דוקא על מנת לשפוך מים של תורה על המקום היבש הזה. מרכז העיר הוא מה שהוא נשמע – מקום הומה, מלא המולה, שבו יש רעש, תזוזה ותנועה מסביב לשעון. הרחובות משובצים בחנויות מותגים, ואנשים שממהרים ממקום למקום. באמצע ההמולה שוכן לו בית כנסת שבו מנסים ללמוד וללמד תורה.

סיפור קטן: בחיבור שנקרא "היום-יום", אסף הרבי מלובביץ' קטעים מיוחדים שאמר חמיו, הריי"צ. באחד הקטעים הוא כותב שהבריאות של האדם נובעת ממצב האויר. ככל שהאויר נקי וטהור יותר, כך בריאותו משתפרת. ולהיפך, ככל שהאויר דלוח ומעופש יותר, כך הדבר משפיע לרעה על גופו. אולם, כשם שזיהום האויר הזה משפיע על הגשמיות, כך הדבר גם ברוחניות. הסביבה הרוחנית שהאדם חי בה קובעת את בריאותו הנפשית. האחריות על טיהור האויר מוטלת על לומדי התורה: הם צריכים לפזר את אותיות התורה ברחוב, על מנת להוסיף קדושה רוחנית שתטהר את האויר הגשמי. לכן, כך כותב הרבי, יהודי צריך שיהיו לו בכל עת מזמור תהילים, משנה, דבר תורה או קטע מהתניא שגורים על פיו על מנת שיוכל לפעול בעבודה זו.

מאז שהקהילה שלנו הגיעה לרמת גן, האוטובוסים לא הפסיקו לפלוט אויר מזוהם, אבל האויר הרוחני כבר הרבה יותר טהור.

אחד היה אברהם

סביב הגרעין הזה החלו להתאגד אנשים שהגיעו מהשד-יודע-איפה. כל אחד עם סיפור יותר מיוחד ומרגש, איך פתאום ביום בהיר החליט לעזוב את הכל ולהתחיל מחדש. כל אחד מגיע עם מטען אחר וגם, כך מתברר לנו לאט לאט, עם ציפיות שונות. ציפיות למה? לתהליך משמעותי יותר, להתקדמות בעבודת השם, לרב שמלמד תורה/הלכות/חסידות/גמרא/מוסר; לרב שלא מלמד אף אחד מאלה; לרב שיגיד מה לעשות; לרב שיגיד רק אם שואלים אותו; לרב שלא יגיד כלום ורק יחבק ויאהב; לקהילה של חברים; לקהילה שמרוכזת סביב בית המדרש; לתפילות עמוקות וסוחפות; לתפילות רגילות אבל שיתחילו עם הנץ החמה; לתפילות של מאחרים; לתפילות של זקנים. יהודים, אתם יודעים – לכל אחד יש מה להגיד, אבל מהצד הטוב של העניין.

האנשים בקהילה שלנו, אפשר להגיד באופן חד משמעי, הם אנשים מקסימים. לקח לנו זמן להכיר, למעשה אנחנו עדיין לומדים להכיר. לכולם יש דבר אחד משותף – כולם שמו מאחוריהם חיים שלמים, פוטנציאל להצלחה ולשגשוג כלכלי, חברתי, מה לא. כולם הניחו אותו מאחורה ויצאו למסע בעקבות ה"לך לך" של אברהם אבינו. הרבה פעמים אני חושב עליו כמודל שלנו, בעלי התשובה: ליצחק היה אבא שלימד אותו מה שצריך, ממה להיזהר ולאיזה קול להקשיב. יעקב גדל כבר בבית שבו היו אבא וסבא שמדברים עם השם. אבל אברהם יש רק אחד: איש שהשאיר אחריו את הכל, והלך למקום לא ידוע בעקבות צו הלב. אולי בגלל זה אנחנו מסיימים כל יום בברכה הראשונה "מגן אברהם", כאילו להזכיר שבכל אחד מאיתנו יש בחינת אברהם, שהולך במדבר לארץ לא ידועה רק על פי צו ה'.


[1] ערוך השולחן, סימן תרפט סעיף ד: "אחד הקורא, ואחד השומע מפי הקורא – יצא ידי חובתו, ובלבד שישמע כולה מתחילה ועד סוף."

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s